<h1>שו"ת התשב"ץ ח"א סימן ב'</h1>
<h2>דף ו.</h2>
נמצא שעלה בידינו מזה בענין הנדון שלפנינו, באותם הלוחות שכותבים לנערים להתלמד בהם, שמותר לכתבן משום עת לעשות לה' כדעת הריא"ף ז"ל שפסק בפרק הניזקין [גיטין כ"ח ע"א] כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה. אלא מיהו צריך ליזהר שיהא כותב בשרטוט, ולא יכתוב יותר משתי תיבות בלא שרטוט, דקיימא לן כרבי יצחק דאמר [גיטין ו' ע"ב] שתים כותבים שלוש אין כותבין. ואף על גב דבמתניתא תנא שלוש כותבין ארבע אין כותבין, אפשר דרבי יצחק קים ליה דהא מתניתא ליתא, דאי לא היכי פליג עלה, וכיון דקים ליה הכי קיימא לן כותיה, וכל שכן לחומרא. וכן פסק בעל הלכות גדולות [סימן ל"ג], וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות חליצה ויבום בסוף פרק ד' [הל' ל"ה]. ואף על פי שבהלכות ספר תורה סוף פרק ז' [הט"ז] כתב שלוש תיבות מותר לכתוב בלא שרטוט, כיון שדבריו סותרין זה את זה נקטינן לחומרא, דאיכא למימר שחזר בו הרב ז"ל ממה שכתב תחילה. ועלה בידינו עוד, שאסור לאבדן ביד ולמוחקן אחר שנכתבו, ואיסורו מדרבנן אם אין שם אזכרות, ואם יש שם אזכרות איסורו מדברי תורה ולוקין עליו. אלא מיהו איכא למימר שאינו אסור למוחקן אלא שלא לצורך, אבל לצורך כתיבת פרשה אחרת הרי זה מותר, שכיון שעבר זמן פרשה זו הוי כהיכל שצריך תיקון שמותר לסותרו ולבנותו. ולפי זה היה מותר אפילו היכא שיש שם אזכרות, אלא שהדבר קשה להתיר כן באיסור תורה, ומפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה. ועוד דנראה ודאי דאסור, דהא לא שרינן למכתב מגילה זו אלא משום עת לעשות לה', ובכתיבת אזכרות ליכא עת לעשות לה', שהרי אפשר לכתוב בלא אזכרות כדי שלא לבוא לידי מחיקתן, אם כן כי כתבן ומחקן מלקין ליה. אבל שאר הפסוקים אם אין שם אזכרה, כיון שאין איסורו אלא מדרבנן אפשר להקל להתיר מחיקתן לצורך כתיבת פרשה אחרת. ופוק חזי מאי עמא דבר, ומנהגן של ישראל תורה היא, והרי הן נזהרין מכתיבת האזכרות ואין חוששין למחיקת הפסוקים. ואפילו איכא איסורא במחיקה אפילו לכתוב פרשה אחרת, אפילו הכי משום עת לעשות לה' וגו' שרי, שאם הכתיבה שהיא אסורה מן התורה כדכתיבנא לעיל שרי משום עת לעשות וגו', כל שכן המחיקה שאינה אסורה אלא מדרבנן וכדמוכח לעיל דשריא משום עת לעשות לה'. אבל באזכרות ליכא משום עת לעשות לה', שהרי אפשר לכתוב האזכרות על ידי שינוי וכדכתיבנא.
